החלטה בתיק ת"א 10122-07-11

לפני בקשה שהגישה הנתבעת (להלן: " המבקשת") לחייב את הנתבעת (להלן: " המשיבה") בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשת בסך של 150,000 ש"ח המהווה 15% מסכום התביעה.

עיקר טענות הצדדים .

הבקשה הוגשה במסגרת תביעה שהגישה המשיבה לחייב את המבקשת בתשלום פיצוי בסך מיליון ש"ח בגין נזק שהמבקשת גרמה למשיבה, לטענתה, בכך שנמנעה מלחתום על בקשה לשינוי ייעוד של נכס שהמשיבה שכרה ממנה, על מנת שיוכל לשמש לייעוד בו השתמשה בו המשיבה בפועל (וכן שוכרים שקדמו לה), כמועדון.

בכתב התביעה טוענת המשיבה כי רק חתימתה של המשיבה נדרשה על מנת שבקשתה לשינוי הייעוד תתקבל, כי המבקשת סירבה לחתום על הבקשה בשרירות, וללא כל סיבה, כי כתוצאה מכך נאלצה המשיבה להפסיק את פעילות, ההשקעה הגבוהה שהיא השקיעה במועדון ירדה לטמיון, ועסקיה התמוטטו.

המבקשת טענה בכתב ההגנה, בין היתר, כי היא הייתה מוכנה לחתום על הבקשה לשינוי ייעוד ובלבד שהמשיבה תשלם את חובותיה לה על-פי הסכם השכירות, אך המשיבה לא שילמה אותם. כן טוענת המבקשת כי המשיבה הייתה צריכה לשם קבלת בקשתה, גם לחתימת מנהל מקרקעי ישראל, וזו לא ניתנה, וכי עסקיה של המשיבה במקום הופסקו בשל היעדר רווחיות, וללא כל קשר לבקשה לשינוי הייעוד.

טענות הצדדים בבקשה .

המבקשת טוענת כי המשיבה היא חברה ריקה מנכסים, שהניסיונות להיפרע ממנה, במסגרת הליכי  הוצל"פ שהמבקשת פתחה בהם נגדה ונגד מנהלה, בגין חוב על סך 37,500 ש"ח עלו בתוהו. לפיכך ברור כי המשיבה אינה יכולה לפרוע חובותיה וקיים חשש כי אם תביעתה תידחה, לא תיפרע המבקשת בגין הוצאות ניהול התביעה.

לטענת המבקשת, המשיבה הפסיקה את פעילותה, ובמקביל חדלה לשלם אגרות שנתיות שוטפות לרשם החברות.

כן טוענת המבקשת כי סיכויי התביעה קלושים.

המשבה אינה חולקת על הקשיים הכספיים בהם היא מצויה. טענתה העקרית היא כי המבקשת הביאה להתמוטטות עסקיה, ויש לתת לכך משקל מכריע ולדחות את הבקשה.כמו כן, לטענתה, הפקדת ערובה בסך 150,000 ש"ח, ימנע ממנע את יומה בבית המשפט. כן לטענתה, סיכויי התביעה גבוהים הואיל ואין מחלוקת כי הבקשה לשינוי ייעוד לא נחתמה על ידי המבקשת.

דיון והכרעה

על-פי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 (להלן: " התקנות"), רשאי בית המשפט לחייב תובע בהפקדת ערובה להוצאות נתבע.

לגבי חברה בע"מ, כפי שהדבר בעניינינו, חל סעיף 353א לחוק החברות תשנ"ט - 1999 (להלן: " החוק") הקובע כי:

" הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה... רשאי בית המשפט... לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה... בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

באשר לחזקה שיוצר סעיף 353א לחוק החברות נקבע כי:

"סעיף 353א לחוק החברות קובע חזקה לפיה תחויב חברה, בהתאם לבקשה, בתשלום ערובה להבטחת הוצאות הנתבע בתביעה שהגישה. החברה יכולה לסתור את החזקה בהתקיים שני תנאים: האחד, אם הוכיחה כי יהיה ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם תידחה התביעה; השני, אם סבר בית המשפט כי הנסיבות אינן מצדיקות את חיוב החברה בהפקדת ערובה..."

ראה: רע"א 6176/09 התחלת ים אילת בע"מ נ' הרפסודה הלבנה אילת בע"מ, 'נבו', פסקה 2.

המשיבה, כאמור, לא טוענת ליכולת כלכלית שיש בה כדי להניח את הדעת בדבר יכולתה לשלם הוצאות במידה ותידרש לעשות כן, אלא טענתה היא למעשה כי הנסיבות, בהן המבקשת היא שגרמה להתמוטטות עסקיה, אינה מצדיקה חיובה בערובה.

הטענה של המשיבה, לפיה המבקשת הביאה להתמוטטות עסקיה, הנמצאת גם בלב התביעה, תידון ותתברר במסגרת הליכי ניהול התובענה. סיכויי התביעה, בדרך כלל, בשלב זה, אינם ברורים. בעניינינו אין לומר כי סיכויי התביעה כה טובים עד שיש בהם כדי להצדיק אי חיובה של המשיבה בערובה, או הפחתת סכום הערובה הסביר בהתחשב ביתר נסיבות העניין. אציין לעניין זה כי בנוסף לטענות המבקשת בכתב ההגנה, הרי שבכתב התביעה העלתה המשיבה טענותיה באופן כללי, ללא אסמכתאות, לרבות לעניין סכומי הנזק שהמשיבה טוענת להם.